אבחון אנטומי (צנתור וירטואלי) מול אבחון פזיולוגי (מבחן מאמץ) מי עדיף
פרופסור דוד רוט
כאבים בחזה הם תלונה שכיחה. הם יכולים לנבוע מסיבות רבות. כאשר לרופא יש חשד כי הסיבה לכאבי החזה היא אסכמיה לבבית, כלומר הפרעה באספקת הדם לשריר הלב בשל טרשת בעורקים הכלילים עומדות לפניו מספר בדיקות אבחנתיות אפשריות:
אחת הבדיקות הפיזיולוגיות: מבחן מאמץ, מיפוי לב או אקו לב במאמץ.
בדיקה אנטומית: צנתור פולשני או CT של העורקים הכליליים (צנתור וירטואלי).
כל הבדיקות הללו אינן פולשניות למעט הצנתור הפולשני. לכן צנתור פולשני מבוצע לרוב רק כאשר החשד למחלה כלילית גבוה מאד. במקרים אחרים מעדיפים להתחיל את הברור על ידי בדיקה שאינה פולשנית.
ההבדל בין בדיקות פזיולוגיות לבדיקה אנטומית: פרט לטכניקת הבדיקה- ההבדל העיקרי הוא שבבדיקה אנטומית (צנתור או צנתור וירטואלי) ניתן לגלות טרשת בעורקים הכליליים בכל שלב. כלומר טרשת שאינה חסימתית- התופסת פחות מ 70% מקוטר העורק וכמובן גם טרשת חסימתית שגורמת להצרות קשה יותר מ 70% בקוטר העורק.
בדיקות פזיולוגיות (מאמץ ומיפוי לב) לעומת זאת אינן מדגימות את העורקים הכליליים. הן מספקות מדד לזילוח כלומר לזרימת דם לשריר הלב. אם הבדיקה מראה זילוח תקין ניתן להסיק שאין טרשת חסימתית בעורקים הכליליים (אך לא ניתן לשלול טרשת שאינה חסימתית). אם לעומת זאת הבדיקה מגלה הפרעה בזרימת הדם אל שריר הלב- המסקנה היא שקיימת הצרות חסימתית בעורק כלילי וזו גורמת לאסכמיה- לחוסר באספקת דם לשריר הלב. בדיקות פיזיולוגיות על כן לא יאבחנו טרשת שאינה חסימתית- כיון שזו לא גורמת לאסכמיה לבבית.
איזו בדיקה עדיפה לשם אבחון מחלה כלילית? אנטומית או פיזיולוגית
שאלה זו נבחנה במחקר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine באפריל 2015. החוקרים בקשו האם נבדקים החשודים כסובלים מתעוקה, אשר יעברו צנתור וירטואלי כבדיקה אבחנתית, יסבלו פחות מתחלואה ותמותה לבבים, בהשוואה לנבדקים דומים אשר יעבור בדיקה פיזיולוגית לשם אבחנה.
במחקר נכללו 10,003 נבדקים אשר היו זקוקים לברור בשל כאבי חזה שנחשדו כנובעים מאיסכמיה לבבית. הם חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. הנכללים בקבוצה אחת עברו צנתור וירטואלי, והנכללים בקבוצה השניה עברו בדיקה פזיולוגית (מבחן מאמץ, מיפוי לב או אקו במאמץ). תוצאות הבדיקות השפיעו כמובן על הטיפול בהמשך.
לאחר מעקב של שנתיים התברר שלא היה הבדל בין שתי הקבוצות מבחינת שעור התקפי הלב, האשפוזים מסיבה לבבית או התמותה (3.3% בקבוצת הצנתור הוירטואלי ו 3.0% בקבוצת הבדיקה הפיסיולוגית.
נמצא גם שיותר חולים עברו צנתור פולשני בעקבות צנתור וירטואלי מאשר אחרי בדיקה פיזיולוגית. (תוצאה הגיונית- כיון שבדיקה פיסיולוגית כאמור תאבחן רק טרשת חסימתית, ואילו בדיקה אנטומית תראה גם טרשת לא חסימתית- ולכן עלולה לגרום להחלטה לצנתר במקרים בהם בדיקה פיזיולוגית היתה מראה זילוח תקין).
סיכום
התוצאות מראות תועלת דומה בשתי צורות הבדיקה.
ברצוני להדגיש כאן, כפי שעשיתי במאמרים נוספים המופיעים באתר זה, אף בדיקה דיאגנוסטית כשלעצמה אינה מורידה סיכון למחלה! רק טפול בגורמי סיכון עושה זאת. לכן יש לטפל בכל גורמי הסיכון מרגע גילויים! גם תוצאה תקינה של בדיקה דיאגנוסטית לא תשנה עובדה זו.