למרות זאת ניתן להוריד את הסיכון להתקף לב- גם אם ההצרות הטרשתית נותרת בעינה. זאת בשל העובדה שאין קשר בין חומרת ההצרות לסיכון שתגרום להתקף לב, אך יש קשר בין המבנה או ההרכב של ההצרות לסיכון שתגרום להתקף לב. את המבנה של ההצרות ניתן לשנות על ידי טיפול בגורמי הסיכון ובעיקר על ידי הסטטינים.

ההצרות הטרשתית, או הרובד הטרשתי, מורכב ממרכז בו יש ״בריכת״ כולסטרול ותאי דלקת, ומעליו כיפה של רקמת חיבור הבולטת לחלל העורק. היחס בין שני המרכיבים קובע את הסיכון להתקף לב: כאשר בריכת הכולסטרול גדולה, והכיפה של רקמת החיבור דקה, יש סכנה להתקף לב, רובד טרשתי כזה נקרא ״בלתי יציב״ כיון שכיפה עלולה להקרע ולחשוף את בריכת הכולסטרול לזרם הדם. אז יווצר קריש דם שיחסום את העורק. אם לעומת זאת בריכת הכולסטרול קטנה, והכיפה של רקמת החיבור עבה, הרי שהסיכון להתקף לב קטן מאד, כיון שהסיכוי שהכיפה תיקרע קטן. רובד טרשתי כזה נקרא ״יציב״.

מחקרים הוכיחו כי הטיפול בסטטין מייצב את הרובד הטרשתי: הוא גורם לירידת רמת הכולסטרול בדם, זה גורם ליציאת כולסטרול מבריכת הכולסטרול שברובד הטרשתי אל הדם וחזרה לכבד. תופעה זו גורמת להקטנה של בריכת הכלסטרול ולעיבוי הכיפה של רקמת החיבור. כלומר הטיפול בסטטין גורם לרובד טרשתי לא יציב להפוך ליציב וכך מוריד את הסיכון להתקף לב. ניתן אף להבחין בנסיגה קלה של הטרשת אך כאמור עיקר התועלת היא יצובו של הרובד הטרשתי ולא הנסיגה בגודלו.  נראה כי כל אמצעי שמוריד כולסטרול ביעילות (למשל תזונה דלת שומן רווי) עשוי ליתרום ליצוב טרשת עורקים. ואכן תזונה בריאה עשויה לתרום למניעת התפתחות טרשת, אך אם כבר קיימת טרשת שינוי תזונתי לבדו לרוב לא יספיק- על מנת לעצור את התפתחותה ולייצב אותה. במצב כזה דרוש גם טיפול תרופתי.