צנתור (וירטואלי) לגילוי מוקדם של טרשת עורקים

טרשת עורקים גורמת לרוב המכריע של התקפי הלב. דווקא נגעים טרשתיים שאינם חסימתיים ולכן אינם גורמים לסמפטומים, הם אלה הגורמים לרוב התקפי הלב (נגעים החוסמים 40% עד 60% מקוטר העורק הכלילי). נהוג לכנות נגעים טרשתי כזה ״רובד טרשתי לא יציב״.

אדם עם הצרות טרשתית של 40-60% בעורק כלילי לא יחוש כל סימפטומים- גם אם יעסוק בספורט. אדם כזה יחשב בריא לחלוטין.

התקף לב מתרחש כאשר עורק כלילי נחסם לפתע. הדבר קורה כאשר על גבי הנגע הטרשתי נוצר קריש דם. אם הנגע הטרשתי חסם 40% מקוטר העורק, קריש הדם ברגע שיופיע יחסום תוך שניות את 60% נותרים והעורק יחסם לחלוטין.

לכן ניתן להבין כיצד אדם “בריא לחלוטין” ואפילו ספורטאי, לוקה יום בהיר אחד בהתקף לב.

מרבים לשאול אותי האם לא ניתן לאתר נגעים טרשתיים כאלה שאינם גורמים לסימפטומים, במטרה למנוע התקף לב (אוטם שריר הלב).

התשובה היא: כן, ניתן לאבחן נגעים של טרשת עורקים בשלב “הצעיר” יותר שלהם כלומר כאשר אינם גורמים להיצרות משמעותית של קוטר העורק. ניתן לאבחן טרשת בשלב זה על ידי צנתור כלילי או על ידי בדיקת CT של עורקי הלב (צנתור וירטואלי).

בדיקות מאמץ ומיפוי לב לא מאתרות טרשת שאינה חסימתית, הן מאתרות טרשת שגורמת להפרעה באספקת דם ללב, כלומר כאשר ההיצרות חוסמת 70% ומעלה מקוטר העורק. הצירויות כאלה מהוות סיבה לצנתור במטרה לטפל בהן (להרחיבן עם בלון ותומכן או ניתוח מעקפים). הצירויות כאלה גורמות במקרים רבים לסימפטומים (תעוקה –אנגינה פקטוריס).

אדם שעובר מיפוי לב והתוצאה תקינה- ניתן בוודאות גבוהה לומר שאינו סובל מטרשת חסימתית, לכן אין סיבה להפנותו לצינתור, אך לא ניתן לשלול קיומה של טרשת שאינה חסימתית, כלומר נגעים טרשתיים החוסמים עד 60% מקוטר העורק הכלילי. נגעים כאלה כאמור הם ״רובדים טרשתיים לא יציבים״ העלולים לגרום התקף לב.

השאלה היא האם כדאי לשלוח אדם כזה לצנתור וירטואלי כדי לשלול קיומה של טרשת שאינה חסימתית? כלומר האם להשתמש בצנתור וירטואלי כבבדיקת סקר לנוכחות טרשת?

התשובה היא לא! ויש לפחות שתי סיבות:

גם אם נאבחן טרשת שאינה חסימתית בעורק כלילי של נבדקים, אבחנה לא תשפיע על הטיפול בהם: הטיפול יהיה איזון כל גורמי הסיכון. כלומר הימנעות מעישון, איזון לחץ דם וסכרת, הורדת כולסטרול לדרגה הרצויה שמירה על משקל תקין ופעילות גופנית. המלצות אלה תקפות לגבי כל אדם עם גורמי סיכון גם אם לא עבר צנתור וירטואלי, וגם כאשר לא ידוע אם קיימת טרשת לא חסימתית אם לאו.

בדיקת ה CT מצריכה שימוש בקרינת רנטגן ובחומר ניגוד על בסיס יוד. כלומר יש סכנה, נמוכה מאד אמנם, לסיבוכים. השימוש בבדיקה זו כבבדיקת סקר – כאשר הסיכוי לאתר מחלה קטן- לא מצדיק את הסיכון האפשרי. בדיקות סקר יעילות הן בדרך כלל בדיקות פשוטות שאינן מצריכות ציוד משוכלל.

לאחרונה פורסמו תוצאות מחקר שבדק שימוש בצנתור וירטואלי כבדיקת סקר:

המחקר המכונה FACTOR-64 ופורסם בכתב העת הרפואי JAMA- בדק האם צנתור וירטואלי יביא להפחתת הסיכון להתקף לב בחולים סוכרתיים ללא מחלה כלילית ידועה.

ההשערה הייתה שאבחון טרשת לא חסימתית בחלק מהחולים תוביל לטיפול קפדני יותר בגורמי הסיכון ולהורדת שעור סיבוכי הטרשת- התקף לב, אירוע מוחי, תמותה, ואשפוזים בשל אי ספיקת לב.

המחקר כלל 900 חולי סכרת, שחולקו אקראית לשתי קבוצות: 452 חולים עברו בדיקת CT של העורקים הכלילים כלומר צנתור וירטואלי, ו 488 חולים בקבוצת ביקורת. הצנתור הווירטואלי איתר טרשת לא חסימתית ב 20% הנבדקים, אולם התוצאות הראו שוויון בין שתי הקבוצות מבחינת כל סיבוכי הטרשת שנבדקו. כלומר בדיקת ה CT הכלילי כבדיקת סקר לא הועילה בהורדת שעור סיבוכי הטרשת.

תוצאה זו הייתה צפויה כיון שכאמור יש צורך לטפל בכל גורמי הסיכון הקיימים גם אם לא יודעים האם יש או אין טרשת לא חסימתית בעורקים הכלילים. לדוגמא אם נבדק אצלי אדם מעשן עם לחץ דם גבוה, אמליץ לו להפסיק לעשן ולטפל בלחץ הדם. ההמלצה הזו תקפה גם אם יעבור צנתור וירטואלי אשר ישלול טרשת עורקים. לכן בדיקת הדמיה זו לא תשנה את ההמלצה יהיו ממצאיה אשר יהיו.