תפליט פריקרדיאלי = נוזל בקרום הלב
פרופסור דוד רוט
תפליט פריקרדיאלי הוא הצטברות נוזל בין הלב לקרום הלב (פריקרדיום) העוטף את הלב.
הצטברות נוזל זה נגרמת לרוב כתוצאה מתהליך דלקתי, אך יש מקרים בהם הגורם אינו דלקתי למשל הצטברות דם בחלל קרום הלב לאחר ניתוח או טראומה לבית החזה. נוזל פריקרדיאלי עלול לגרום ללחץ על הלב ולפגוע בתפקודו, עד כדי סכנת חיים.
תסמינים
תפליט קטן לרוב לא גורם לסימפטומים, במיוחד אם קצב הצטברותו איטי.
תפליט גדול או תפליט שגדל במהירות יגרום לסימפטומים:
קוצר נשימה
אורטופנאה-קוצר נשימה מתגבר בשכיבה ומוקל בישיבה או עמידה.
שיעול
כאבים בחזה-המתגברים בזמן נשימה או שיעול, ומוקלים בישיבה ורכינה קדימה.
חום
קצב לב מהיר- דפיקות לב
גורמים
פריקרדיטיס: דלקת קרום הלב- היא הגורם השכיח ביותר לתפליט פריקרדיאלי. גורמים אפשריים לפריקרדטיס והצטברות נוזל הם:
וירוסים חיידקים או פטריות
גורם בלתי ידוע לדלקת (idiopathic pericarditis)
פריקרדיטיס לאחר התקף לב (תסמונת דרסלר) או לאחר ניתוח לב.
מחלה אוטואימונית כמו זאבת אדמנתית ((SLE או דלקת פרקים שגרונית.
אורמיה-הנגרמת עקב אי ספיקת כליות סופנית.
תת פעילות של בלוטת התריס.
גרורות של מחלה ממארת הפוגעות בפריקרד.
טראומה לבית החזה.
תרופות כגון הידראלאזין, איזוניאזיד ו פניטואין.
סיבוכים
טמפונדה: האלסטיות של הפריקרד מוגבלת, לכן כאשר מצטבר נוזל פריקרדיאלי הכלוא בין הפריקרד ללב נוצר לחץ על הלב. כאשר הלחץ הזה עולה על הלחץ בפרוזדור הימני הוא מונע מדם למלא את הפרוזדור הימני ודרכו את החדר הימני. מצב זה גורם לירידה חדה בתפוקת הלב ונקרא טמפונדה. טמפונדה היא מצב מסכן חיים המצריך טיפול מידי.
אבחנה
בדיקה פיזיקלית: בעזרת סטטוסקופ ניתן להאזין לקולות הלב. בנוכחות דלקת קרום הלב ניתן בחלק מהמקרים לשמוע קול נוסף שנקרא “שפשוף פריקרדיאלי” קול זה במידה וקיים מאשר את האבחנה, אולם הוא נשמע רק בכשליש מהמקרים של דלקת קרום הלב.
אקו לב: בדיקת סונר (אולטרא סאונד). בדיקה זו היא בדיקת הבחירה להדגים תפליט פריקרדיאלי. ניתן באמצעותה גם לקבוע את כמות הנוזל ואף לראות האם יש סימנים להתפתחות טמפונדה.
אלקטרוקרדיוגרם (א.ק.ג): תרשים אק”ג עשוי להראות סימנים המחשידים לקיום תפליט פריקרדיאלי או דלקת פריקרד.
צילום חזה: יראה הגדלה של צל הלב כאשר יש תפליט פריקרדיאלי גדול.
בדיקות CT או MRI של בית החזה יכולות לאבחן תפליט פריקרדיאלי אך לרוב אין צורך בהן כדי לאבחנו (אקו לב – בדיקה פשוטה יותר). לעיתים יאובחן תפליט פריקרדיאלי על ידי CT או MRI שנעשו למטרה אחרת.
בדיקות דם: נעשות במטרה לנסות לאבחן את סיבת הצטברות התפליט הפריקרדיאלי.
טיפול
צורת הטיפול בתפליט פריקרדיאלי תלויה בכמות הנוזל ובהשפעתו על תפקוד הלב (כלומר האם מדובר בטמפונדה).
נוזל בכמות לא גדולה ללא סימני טמפונדה:
הטיפול הינו תרופתי במטרה להפסיק את יצירת הנוזל. במקרה השכיח – כאשר מדובר בדלקת קרום הלב מכוון הטיפול לדכא את התהליך הדלקתי: תרופות כגון אספירין או תרופות דומות- איבופרופן או אינדומטאצין. לרוב מוסיפים גם תרופה בשם קולכיצין.
במידה אין תגובה לטיפול התרופתי הנ”ל ניתן לדכא את הדלקת על ידי קורטיקו-סטרואיד דוגמת פרדניזון.
טמפונדה או כמות גדולה מאד של נוזל:
במצבים אלה יש לנקז את הנוזל:
פרוצדורה מלעורית– מחט מוחדרת דרך העור אל חלל קרום הלב דרכה מוחדר צנתר המנקז את הנוזל. את הנקז משאירים במקום מספר ימים לודא שאין הצטברות חוזרת של נוזל.
ניתוח לניקוז הנוזל: במקרים מסויימים דרוש ניקוז ניתוחי של הנוזל. המנתח יכל ליצור “חלון” בקרום הלב שיאפשר ניקוז תמידי של כל נוזל שיצטבר אל חלל הבטן.
ניתוח להסרת הפריקרדיום: מבוצע במקרים נדירים כאשר תפליט פריקרדיאלי חוזר ומצטבר למרות ניקוזים חוזרים וטיפול תרופתי. כיון שהפריקרדיום (קרום הלב) אינו חלק מהלב, בהעדרו הלב ממשיך לתפקד באופן תקין.