לעיתים קרובות עולה השאלה האם כל גבר מגיל 50 ומעלה צריך ליטול אספירין? התשובה, כפי שיוסבר להלן, היא לא – אספירין יועיל רק לאלה המצויים בסיכון משמעותי להתקף לב (גברים ונשים).

אספירין

אספירין הוא תרופה נוגדת טסיות דם ונוגדת דלקת. במינון נמוך התרופה משפיעה בעיקר על טסיות הדם. הטסיות משתתפות בתהליך קרישת הדם. לכן תרופה כמו אספירין שמעכבת פעילות טסיות פוגעת במידה מתונה בתהליך הקרישה (המונח ״דילול הדם״ הוא שגוי). רוב התקפי הלב נגרמים בשל קריש דם שנוצר על טרשת עורקים בדופן עורק כלילי. ואכן מחקרים רפואיים הוכיחו שמתן אספירין בזמן התקף לב (אוטם חד של שריר הלב) מוריד תחלואה ותמותה. לפיכך אספירין ניתן בחדר המיון לכל אדם המגיע בשל אוטם חד של שריר הלב.

אספירין כטיפול מונע

נשאלת השאלה מה מקומו של האספירין כטיפול מונע- כלומר טיפול כרוני ממושך במטרה למנוע התקף לב או ארוע מוחי.

כאן יש להפריד בין שני סוגי מניעה:

מניעה שניונית (טיפול באדם עם מחלה כדי למנוע ארוע נוסף של המחלה).

מניעה ראשונית (טיפול באדם בריא כדי למנוע מחלה).

אספירין למניעה שניונית: מחקרים הוכיחו כי מתן אספירין לאנשים עם טרשת עורקים מוכחת (אנשים שלקו בהתקף לב, עברו צנתור עם הרחבת עורק -בלון ותומכן או לאחר ניתוח מעקפים) מועיל בכך שמוריד תחלואה ותמותה.

אספירין מועיל באופן דומה גם לאנשים עם טרשת בעורקים לא לבביים: לאחר ארוע מוחי (אוטם מוחי) ולאנשים עם מחלת עורקים היקפית.

כאשר עוסקים במניעה שניונית עוסקים בחולים, ואלה מטבע הדברים, בעלי סיכון גבוה לארועים חוזרים של מחלתם, הטיפול באספירין לשם מניעה שניונית מוכח ומקובל כטיפול סטנדרטי. המינון המקובל הוא בין 75 מג ל 325 מג פעם ביום.

אספירין למניעה ראשונית: כאן המצב פחות חד משמעי. מדובר באנשים בריאים בעלי טווח סיכון רחב לפתח מחלה (נע בין סיכון נמוך לסיכון גבוה), אך כולם בסיכון נמוך יותר מאשר אנשים שכבר חולים במחלה. מתן אספירין לכולם (למשל לכל הגברים מעל גיל 50) עלול לגרום נזק, כיון שלאספירין (כמו לכל תרופה) תופעות לואי (שאינן שכיחות) הנפוצה ביותר היא דמם ממערכת העיכול. כאשר אספירין ניתן לאדם לאחר התקף לב למשל, כלומר כמניעה שניונית, התועלת עולה בהרבה על הנזק האפשרי. אולם אם מדובר באדם בריא המצוי בסיכון נמוך להתקף לב- אזי הסיכון לדמם עולה על התועלת האפשרית, דבר ההופך את הטיפול באספירין ללא כדאי.

לפי ההנחיות הרפואיות המקובלות בעולם יש לתת אספירין כמניעה ראשונית לאנשים אשר הסיכון שלהם לפתח ארוע קרדיווסקולרי (אוטם שריר הלב או אוטם מוחי) במהלך 10 השנים הקרובות הוא   10% ומעלה.

את הסיכון ניתן להעריך לפי גיל מין וגורמי סיכון (העיקריים: סכרת, כולסטרול, לחץ דם ועישון).

באוגוסט 2018 התפרסמו שני מחקרים ראנדומליים העוסקים בתועלת מאספירין במניעה ראשונית של התקף לב או ארוע מוחי. האחד התפרסם בכתב העת LANCET ובדק את התועלת באספירין לעומת פלסבו (מחקר בשיטה ראנדומלית) במטופלים ללא מחלת לב אך שהוערכו במסיכון בינוני למחלה כזו. המחקר הראה שאין תועלת באספירין כטיפול מונע. מחקר שני התפרסם בכתב העת הרפואי של ניו אנגלנד ובדק את טיפול באספירין לעומת פלסבו בחולי סוכרת ללא מחלת לב. גם כאן היתה התוצאה דומה – אספירין לא הועיל במניעת מחלת לב במטופלים אלה. 

נראה כי הטיפול המודרני ,בעיקר הטיפול בסטטינים, ביטל את התועלת מאספירין במניעה ראשונית.  

לא מומלץ לאדם להחליט בעצמו האם הוא זקוק לאספירין. כן מומלץ – לכל אדם בוגר, במסגרת רפואה מונעת, להיבדק על ידי רופא המשפחה כפעם בשנה, הרופא יעריך, בין היתר, את הסיכון לארוע קרדיווסקולרי ויחליט האם יש אידיקציה לאספירין.