הקושיה נפתרה כאשר עיינתי במחקר עצמו שפורסם בכתב העת של איגוד הלב האמריקני באוקטובר 2017. המחקר כלל 4052 משתתפים שמלאו שאלונים לגבי הרגיל התזונה שלהם ונוכחות טרשת עורקים הוערכה באופן לא פולשני על ידי בדיקות סונר של עורקי הצוואר ואבי העורקים הבטני, ובדיקת CT לסקירת סידן בעורקים הכליליים.הממצאים הראו שטרשת עורקים הייתה שכיחה יותר במשתתפים שדילגו על ארוחת בוקר.

האם לפיכך יש להניח שארוחת בוקר מגנה מטרשת עורקים כמו שצויין בתכנית הרדיו? כמובן שלא!

ראשית מחקר מסוג זה– לעולם לא מסוגל להוכיח קשר סיבתי בין תופעות, לכל היותר יכל להראות קשר נסיבתי בין תופעות.

שנית יש לבחון האם ניתן להסביר את התוצאות בדרך הגיונית יותר – ואכן במקרה זה ניתן גם ניתן–

כאשר משווים את אוכלי ארוחת הבוקר לאלה שמדלגים עליה מוצאים הבדלים מהותיים:

כ 40% מאוכלי ארוחת הבוקר היו נשים, ובקבוצת המדלגים על ארוחת הבוקר 30% היו נשים.

כ 20% מאוכלי ארוחת הבוקר מעשנים, ובקבוצת המדלגים על ארוחת הבוקר 50% מעשנים.

כמו כן בקרב אוכלי ארוחת הבוקר היו פחות חולי סוכרת, פחות בעלי לחץ דם גבוה ופחות בעלי כולסטרול גבוה מאשר בקבוצת המדלגים על ארוחת הבוקר.

לסיכום: מדובר בשתי אוכלוסיות שונות מאד כאשר כל גורמי הסיכון המוכרים לטרשת עורקים שכיחים יותר באלה שמדלגים על ארוחת הבוקר.

כלומר המסקנה שנכון להסיק ממחקר זה היא שאי אכילת ארוחת בוקר היא סמן (ולא גורם) לקיומם של מקבץ גורמי סיכון לטרשת עורקים.

המסקנה (שצויינה בתכנית הרדיו) לפיה ארוחת בוקר מגנה מטרשת עורקים מופרכת לחלוטין.